אומרים שממש יפה שם

שירים. הקיבוץ המאוחד, 2016

׳אומרים שממש יפה שם – שירים אחרונים׳ (הקיבוץ המאוחד, 2016) הוא ספר שיריו האחרון של נתן זך, שהופיע כארבע שנים לפני מותו. כפי שמרמז שמו, ספר זה נתפס כמעין צוואה פואטית, המאגדת שירים שנכתבו בשלהי חייו ומציגה התבוננות סופית ונוגעת ללב על החיים, המוות, האהבה והזיכרון, תוך שמירה על קולו הייחודי והאינטלקטואלי של זך.

נושא המוות מקבל בספר זה נוכחות חזקה ובלתי מתפשרת. השירים מתמודדים ישירות עם החלוף, עם הקיום, עם תהליך ההזדקנות ועם המעבר אל הלא נודע. ישנה תחושה של השלמה, ועצב מהול בה. לצד העיסוק במוות, השירים חוזרים אל זכרונות עבר, אל רגעים של אהבה וקרבה, ומעניקים להם משמעות מיוחדת לאור סוף הדרך המתקרב. הנוסטלגיה אינה סנטימנטלית, אלא מהולה בהערכה מפוכחת לעבר.

זך ממשיך את העיסוק המטא־פואטי, אך בשירים אלה ישנה תחושה של סיכום חשבונות עם השפה ועם כוחה (או חוסר כוחה) לתפוס את מהות הקיום. ניכרת מודעות לחולשת המילים מול עוצמת החוויה והחידלון.

האירוניה האופיינית לזך נותרת נוכחת, אך לעיתים היא מקבלת גוון של הומור שחור או מפוכח במיוחד, כדרך להתמודד עם הסופיות הבלתי נמנעת.

השירים בספר לרוב קצרים, תמציתיים וטעונים במשמעות. זך משתמש במעט מילים כדי להעביר תחושות עמוקות ותובנות על קץ החיים.

תחושה של פרידה מהחיים ומהעולם ניכרת בספר, אך גם הרצון למצוא שקט ושלווה לקראת הסוף. הכותרת עצמה, ׳אומרים שממש יפה שם׳, מרמזת על תקווה או על אמונה באשר לקיומו של מקום אחר, מעבר לחיים.

הקול הלירי בספר הוא של משורר ותיק ומוערך, המביט על החיים בעיניים מפוכחות ואינו נרתע מהתמודדות עם האמת הסופית. יש תחושה של שלמות ושל קבלה.

זהו ספר מרגש וחשוב המהווה סיום מרשים למסע פואטי מפואר.