נתן זך

ציירים צעירים הם עם לא מהימן

צַיָּרִים צְעִירִים הֵם עַם לֹא מְהֵימָן. פַּעַם

אָמְרוּ עַל הַמְשׁוֹרְרִים שֶׁהֵם מֵתִים צְעִירִים. הַיּוֹם

אֵין יוֹדְעִים מָתַי הֵם מֵתִים. צַיָּרִים צְעִירִים

הֵם עַם לֹא מְהֵימָן. הִכַּרְתִּי פַּעַם צַיָּר צָעִיר שֶׁהָיָה

בָּא אֵלַי וּפְעָמִים גַּם הֶרְאָה לִי תְּמוּנוֹת. אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ

הֵיכָן הוּא הַיּוֹם וְהֵיכָן הַתְּמוּנוֹת. ציירים

אִם הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַשְׁווֹתָם לְמִישֶׁהוּ, הָיִיתִי מַשְׁוֶה

אוֹתָם לְגַחְלִילִיּוֹת. הֵם מְאִירִים לִי כִּבְרַת דֶּרֶךְ,

לְעִתִּים יוֹתֵר מִן הַמְשׁוֹרְרִים, אֲבָל אַחַר-כָּךְ בָּא הַיּוֹם

וְאֵינָם מְאִירִים עוֹד אֲפִלּוּ לְעַצְמָם. צְמֵאֵי פִּרְסוּם,

הֵם פּוֹחֲדִים מִן הַחֲשֵׁכָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אֲבָל אֲנִי

כַּמּוּבָן פּוֹחֵד יוֹתֵר. צְעִירִים בֶּאֱמֶת, הֵם מַזְכִּירִים לִי

שֶׁאֲנִי מִזְדַּקֵּן. הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁלִּי אֵין כְּבָר מַה לּוֹמַר,

עֲדַיִן קוֹדְחִים הֵם עַל בַּדֵּיהֶם בַּחֲדָרִים מְזֵי רֵיחוֹת.

יֵשׁ לְעוֹדְדָם: כְּצֶמַח שָׁבִיר הֵם

פּוֹרְחִים לַיְלָה אֶחָד בִּלְבַד. הָעוֹלָם הַמְקַבֵּל אוֹתָם

בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת, הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת הַמְשׁוֹרֵר, מַפְנֶה

אֲלֵיהֶם תָּמִיד כַּעֲבֹר רֶגַע אֶת גַּבּוֹ

בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹבֵר לַצִּיּוּר הַשֵּׁנִי.