נתן זך

ציונה תָגֶ'ר מציירת

הַנְּיָר, תָּמִיד הַנְּיָר אוֹ הַבַּד, עַכְשָׁו

גַּם הַזְּכוּכִית, מִבְרֶשֶׁת, צֶבַע, הֶחֳמָרִים

הַפְּשׁוּטִים, זוֹהִי נְקֻדַּת-הַמּוֹצָא: מַה שֶּׁבַּחוּץ

יִהְיֶה לְמַה שֶּׁבִּפְנִים בַּחוּץ.

הַשְּׁאָר הוּא רַק אֳמָנוּתוֹ

שֶׁל זְמַן עוֹבֵר, זֶה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים, שִׁשִּׁים

שָׁנָה צִיּוּר, לִמּוּדִים, נִשּׂוּאִים, לֵדָה,

אִמָּהוּת, צִיּוּר וְיַיִן בֵּיתִי, זֵיתִים גְּדוֹלִים

מָרִים. כָּךְ צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת.

צִיּוֹנָה תָגֶ'ר מְצַיֶּרֶת. הָיוּ יָמִים קָשִׁים,

תּוֹדָה. רְאֵה אֶת הַכֶּתֶם הַצְּפַתִּי

קוֹבֵעַ, אֶת הַקַּו שֶׁבְּאֵילַת דּוֹחֵק, דְּיוֹקָן עוֹשֶׂה דִּין

לְעַצְמוֹ. צְבָעִים כְּבָר יָפִיקוּ עוֹלָם

מִן הַמִּבְרֶשֶׁת, הַזִּכָּרוֹן, מַה שֶּׁצָּרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת

עַל הַנְּיָר, חַיֵּי הַבַּד, הַלְּבַד. כְּאִיקוֹנִין

אוֹ כָּאֳמָנוּת הַזְּקֵנִים בִּצְפַת. אִשָּׁה חַיָּה צִיּוּר

כִּמְעַט חַיִּים תְּמִימִים, מְצַיֶּרֶת שָׁעוֹת, לֵילוֹת,

צִיּוּרִים עַל זְכוּכִית כְּמוֹ

פָּגְשָׁה לָרִאשׁוֹנָה נְיָר מֻכָּר, עַכְשָׁו

זְכוּכִית, בִּצְבָעִים, בִּבְלִי דַּעַת.

הַשְּׁאָר הוּא רַק שִׁירָה אוֹ הֶרְגֵּל

צִבְעוֹנִי מִשֶּׁכְּבָר: צִיּוּר נִשְׁאָר בִּכְתָמִים,

בְּצֶבַע, בְּקַו, לֹא בְּמִלִּים.

* השיר הופיע לראשונה בקטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית של יצירות ציונה תג׳ר, המוזיאון הפתוח בתפן 1990,