נתן זך
יחזקאל שטרייכמן Yehezkel Streichman
״שטרייכמן בתפן״, המוזיאון הפתוח בתפן, 1991
ציור שלם
מימיי לא התקשיתי לכתוב על צייר אהוב עלי יותר משהתקשיתי לכתוב על שטרייכמן. אילו הכרתי אותו מקרוב שנים רבות – הייתי מתמקד בביוגרפיה, בהתפתחות, בנפתולי הדרך. אילו הייתי חוקר של "אופקים חדשים" הייתי אולי עוסק בהשוואות כדי להבליט את הייחוד. כל זה כבר נעשה, ובמידה רבה של הצלחה, אפילו בקטלוג זה שיש בו רק עבודות מאוחרות אבל כתיבה שהיא במידה רבה רטרוספקטיבית ומגמאת כברת דרך של עשרות שנים.
אפילו להתפייט על שטרייכמן קשה. הציור שלו דוחה מילים, מייתר אותן, חושף את חולשת המילה בבואה לתרגם עולם שהוא כל כך ויזואלי טהור. מה אעשה? אצייר במילים בוקר משלי ליד הבוקר שלו? אנסה למלל את המראות המקסימים שבעד סורגי חלון האטלייה שלו? – ואולי אתפייט קצת על הציורים הנפלאים של צילה, שיורם קניוק השכיל להראות כיצד הצילו את שטרייכמן מפני סכנת הדוקטרינריות וסייעו להביא אותו למקום שבו הוא מצוי היום.
מה נשאר אפוא? נשאר אמן משוחרר – גם מפיוט לירי – המצייר ציור מוחלט, ציור שלם. האמן, ככל האמנים, זקוק למילים, רוצה בהן, לפעמים צמא להן. הציור שלו, בעיקר כשהוא ציור ממין זה – אינו זקוק להן, בוחל בהן. אפילו השמות, שיש מי שנאבק עם שטרייכמן כדי שייאות לתת לציוריו לצורך קטלוג זה למען הקל על ההתמצאות, אפילו הם לא רלבנטיים. אם רואים עץ זית יודעים שזה עץ זית ואם לא רואים – מה יוסיף השם?
בלית ברירה אני חוזר אפוא למה שכבר אמרתי: אמן שלם, ציורים מוחלטים, בלתי תלויים בכל הֶקשר שאינו משלהם, ובהם, בפסגת יצירתו, בְהור-ההר שלו. מצייר את הציורים שאיתם הוא יכול, סוף סוף, לחיות, כפי שהתבטא בדבריו הנפלאים בראיון שערכתי עימו (מופיע בקטלוג זה). הראשון מסוגו שנתן בחייו. מצייר את הציורים שאִתם נוכל כולנו לחיות; שבלעדיהם, בלעדי שכמוֹתם, אין לאמנות הישראלית, כלכל אמנות, לא עבר ולא עתיד.