נתן זך
שמעון פלומבו Shimon Palombo
תערוכה, המוזיאון הפתוח בתפן, 1991
ואדי סאליב של שמעון פלומבו
שמעון פלומבו נולד בשנת 1959 בוואדי סאליב – הרובע העתיק ביותר בחיפה אשר שמו קשור קשר בל יינתק כמעט עם ה"מרד" של שנת 1959. "מרד" שכבר היה למיתוס בתולדות מדינת ישראל: הגילוי הראשון של מאבק עממי מצד עולים בני עדות המזרח, תושבי גטאות מוכי דלות ואבטלה, כנגד שלטונה של בירוקרטיה מפלגתית אטומה וכוחנית.
רצה מזלו ופלומבו נולד באותה שנה עצמה שבה "עלו" המוני המפגינים המורתחים מוואדי סאליב על הדר הכרמל. פלומבו הוא אולי האמן היחיד בישראל שעוד מתגורר ויוצר בבית שבו נולד. ואילו ביתו הוא אחד האחרונים המאוכלסים באזור שהפך במרוצת השנים לצלקת בנופה של חיפה.
את השכלתו האמנותית רכש לו פלומבו באחת האקדמיות המכובדות בעולם, ה"בוזאר" הפריזאי, שבו למד ועבד במשך 4 שנים (1984-1988). מפריז חזר לבית הוריו. ושם, בתנאים לא תנאים של מבנה מתמוטט, מוקף הריסות, הוא משחזר ביצירותיו הרבות את "נוף מולדתו": את ה"וואדי" שאותו היטיבה הסופרת יהודית הנדל לתאר בספרה ׳רחוב המדרגות׳.
בשנים האחרונות אינו מצייר על בדים. הוא מלקט שרידי קורות עץ, קרשי בנייה וחומרים אחרים ששרדו מתוך ההריסות, מחבר ומצרף אותם אלה לאלה למעין פסלי תבליט, ועל גביהם או ביניהם הוא מעלה במכחול עשיר צבעים את מראות הנוף שבזיכרון, אבל בעיקר את מה שנותר: נוף החורבות וההריסות. אותו ואת מתי המעט ששרדו, כמוהו, באזור: צירוף של תמהונים, אנשים עקשנים הדבקים בבתים שעדיין לא "גולחו" על ידי בולדוזרים וקשיי יום שאין להם לאן ללכת.
כיוון שהוא אמן, מתרחש תחת ידיו פלא התמורה: הכיעור הופך ליופי, ההרס מוצא את תיקונו, השברים מתאחים ונגאלים והכאב הגדול על עולם שחרב מתגלגל בשמחת יצירה.