אימג׳יזם וּווֹרטיציזם

מאמר. אסקס, אנגליה, 1975

מאמר זה הוא חלק מדיסֶרטַציית הדוקטורט של נתן זך, שאותה הגיש באוגוסט 1975 לחוג לספרות באוניברסיטת אסקס שבאנגליה, תחת הכותרת ״Imagism: The Poetics of Hardness"

(הפואטיקה של ה״קשיות״). את הדיפלומה קיבל זך שנה אחר כך, ביולי 1976.

במאמר ״Imagism and Vorticism״, שהופיע כפרק מסֵפר שהוקדש למודרניזם בהוצאת פינגווין (1976), זך בוחן את האימג׳יזם כתנועה פואטית שדגלה בבהירות, בדיוק ובחסכנות במילים. זך מדגיש את התנגדות האימג׳סטים לסנטימנטליות, לוורבליות ולמופשט. הם חיפשו שפה תמציתית, חדה ומדויקת, שתעביר את הדימוי בצורה ישירה וללא קישוטים מיותרים.

האימג׳יזם הופיע כתגובה של משוררים לשירה הרומנטית והוויקטוריאנית, שנתפסה בעיניהם כמעורפלת, רגשנית ורוויית מילים. המשוררים האימג'יסטיים ביקשו לטהר את השירה מכל מה שנראה להם מיותר, ולהתמקד בתיאור אובייקטיבי של דימויים.

זך מתמקד בתפקידו המרכזי של עזרא פאונד בניסוח עקרונות האימג׳יזם ובהפצתו. הוא בוחן כיצד פאונד קידם את הרעיון של ״הצגה ישירה של הדבר״, שימוש בשפה יומיומית, והימנעות מכל חריזה או משקל שאינם הכרחיים.

ה״קשיחות״ קשורה גם לרצון להתמקד בדימוי כאבן יסוד של השיר, תוך ויתור על אלמנטים סיפוריים או רגשיים מורכבים, שאינם קשורים ישירות לדימוי המוצג.

האימג׳יזם, על אף היותו תנועה קִצרת ימים יחסית, הותיר חותם על השירה המודרנית בכך שחיזק את הדרישה לבהירות, לדיוק ולחסכנות בשפה הפואטית.

הערת העורכת: זך נמנע כל השנים מלתרגם את המאמר בעצמו, כיוון שסבר כי אין בו עניין לקורא העברי אשר אינו מצוי בהתפתחות ובמניפסטים של תנועה שכתביהם של מרבית חבריה (להוציא עזרא פאונד) לא תורגמו מעולם לעברית ואינם מוכּרים אלא לחוקרי הספרות האנגלית בישראל.