נתן זך
יוסל ברגנר Yosl Bergner
רטרוספקטיבה, מוזיאון תל-אביב, 2000
בין התחנות
ליוסל באהבה עם תערוכתו
— נו, כבר ראית את הרטרוספקטיבה של יוסל ברגנר?
— רטרו — מה?
— רטרוספקטיבה.
— ספקטיבה? אז למה לא אמרת ככה תיכף. ואני חשבתי שברגנר הזה כבר היו לו כמה ספקטיבות.
— אבל לא רטרו —
— שיהיה. ובלי רטרו אי אפשר?
— זה לא שאי אפשר, אבל כל צייר גדול צריך שתהיה לו רטרוספקטיבה.
— צריך? ובשביל מה זה טוב?
— פשיטא, בשבילו ובשביל הקונים. רק ככה כולם יודעים שהוא גדול. כל צייר גדול עושים לו רטרוספקטיבה.
לפעמים אפילו שתיים או שלוש. שיידעו.
— שלוש?
— כן, שתיים בחייו ואחת אחרי שהלך, לא עלינו, לעולמו. קטנים לא עושים להם אפילו רטרוספקטיבה אחת.
שלא יעזו פנים ולא ירימו ראש. זה כמו ברכבת. הקטנים נוסעים צפופים ודחוקים ומזיעים וצועקים ומתקוטטים
במחלקה שנייה ושלישית. אבל הגדולים כל אחד בקרון לעצמו, כמו רבי של חסידים, שלא יצטרכו לריב ביניהם.
— במחילה מכבודך, מה שייך צייר לרכבת?
— או זהו, הכול שייך. כמו שהרכבת עוברת הרבה תחנות עד שהיא מגיעה ליעדה, כך גם צייר גדול. רואים עליך
שלא ראית את התערוכה. אתה זוכר את השולחנות של יוסל שהיו מלאים פעם כל טוב: פומפיות ועששיות
ומגרדות ומערוכים וכל כיוצא באלה. עכשיו השולחנות שלו ריקים, לא נשאר עליהם כלום. רוצה לומר, עירום
באת ועירום תלך.
— ועדיין איני מבין כיצד כל זה שייך לרכבת.
— תחנות, ידידי, תחנות. רואים שגם לא קראת את כרמלה רובין, שאז היית מבין. אבל את שלום עליכם הרי קראת.
אז אתה זוכר שיהודי בוהופולי קראו לרכבת שלהם בשם "הבטלן״. מדוע? כי קודם הבטלן נוסע לבוהופולי
ושם הוא עוצר וממשיך להייסין ומהייסין לטפליק ומטפליק לנמירוב ומנמירוב להאשצ'באטה ומהאשצ'באטה לעוד
כיוצא באלה מקומות ברוכים שרגלו של אדם הראשון לא דרכה שם.
— סטייטש, ויוסל הוא כזה בטלן?
— אתה באמת מבין גדול בציור! מי אמר שהוא בטלן, אלא שגם הוא כבר עבר הרבה תחנות שאחינו בני ישראל חונים
בהן: מווינה לפוילן ומפוילן לאוסטרליה ומאוסטרליה לפריז ומפריז לקנדה ומקנדה לצפת ומצפת לתל אביב ומתל
אביב למוזיאון תל אביב.
— אפילו באוסטרליה היה – עם הקנגורוס??
— מה שייך קנגורוס. הרי הוא יהודי כשר ומה ליהודי ולקנגורוס.
— ומה עשה בכל המקומות האלה?
— מה משמע מה עשה. עשה מה שכל הציירים עושים — צייר.
— וזה הכול!
— וזה הכול, הוא אומר! אלוהים נתן לך שכל כדי שתשתמש בו. ככה סתם צמחת לך לגובה ולרוחב, בלי עין הרע?
יוסל צייר בתחנות שלו עולם ומלואו. עולם של יהודים ולא-יהודים, כליזמרים וחתונות וכסאות ושולחנות ופומפיות
וליצנים וסולמות ופרחים וצעצועים וחלוצים וביצות ושחקנים ושחקניות ומלכים ובתים עם חלונות, ואפילו נשים
שיושבות בחלונות וגברים שמנסים לצאת דרכם.
— בגלל הנשים?
— את זה תשאל אותו. בשבילך צריך היה לכתוב הסבר מתחת לכל תמונה.
— ואת כל זה הוא צייר בעצמו, בלי עזרה!
— פרא אדם. אלא מה, הקנגורוס שלך עזרו לו?! ויש אצלו בתחנות שמחה ועצב וחוכמה וממזרות וסיפורים ופנטזיות.
הלוואי שתהיה לך ולכל היהודים שלנו הפנטזיה שיש אצלו. אפילו אוסטרלים אמיתיים הוא צייר, כשהיה שם בצבא.
— יהודי חייל באוסטרליה?! מה זה, חטפו אותו המנוולים?
— לא חטפו ולא מנוולים. אוסטרליה זה לא רוסיה. מספרים עליו שהוא הקים שם לגויים איזו אסכולה, מין בית מדרש
כזה של ציירים. ועד היום שואלים שם באוסטרליה: איפה יוסל? איפה יוסל?
— מתגעגעים על יהודי, הערלים, הה?
— בוודאי שמתגעגעים. בכלל, כל מי שרואה ציור של יוסל מיד מתחיל להתגעגע. כי הציורים שלו הם בעצמם מתגעגעים, וכל
מי שרואה אותם מיד מין רוח של געגועים יורדת עליו.
— ולְמה מתגעגעים?
— שאלות של רבנו תם. לְמה מתגעגעים יהודים? לשלג דאשתקד, ליום אתמול כי עבר, לבית אבא, לאמא, לצעצועים שלך,
לעץ שטיפסת עליו, לבּוֹבֶּה-מעיישה שסיפרו לך, לקצת חום, לקצת פחות מכות מצרים. לְמה לא מתגעגעים?
— אוי כמה שאתה צודק. כאילו סיפרת את סיפור חיי. רק את זוגתי שתחיה לא הזכרת.
— ואתה מתגעגע אליה?
— מתגעגע? אני?? הרי היא שוכבת על ידי במיטה כל לילה.
— הרי לך. לכן יוסל עוד לא צייר את זוגתך.
— שמע, היוסל הזה מתחיל לעניין אותי. גם משלנו וגם כזה כבוד וספקטיבה. מילא אוסטרליה, אבל אפילו פה! אבל
תאמר לי, במטותא, הגויים האלה כאן מבינים את כל זה?
— מה שייך מבינים או לא מבינים. העיקר זה ההתרשמות.
— ויש לו כזאת התרשמות?
— הלוואי עלי ועליך כזאת התרשמות כמו שיש ליוסל.
— זה באמת מעניין מאוד. חבל שאני צריך עוד מעט לרדת בפתח תקווה ועוד לא שמעתי את סוף הסיפור. זה מה שאני
אומר תמיד, רק פתחת את החנות ואתה כבר מתחיל להפסיד.