תרגומי מחזות

זיקתו של נתן זך לתיאטרון נמשכה שנים רבות. בשנותיו האחרונות של תיאטרון ״האֹהל״ הוא שימש כיו״ר ועדת הרפרטואר של התיאטרון ותרם לרענון הרפרטואר שלו בהצגת מחזות כמו 'מארחים את מר סלואן' מאת ג׳ו אורטון, 'ויקטור' מאת רוז׳ה ויטראק, 'הרעָב והצמָא' מאת אז'ן יונסקו ועוד. לאחר מכן שימש, עד עזיבתו לאנגליה, כיועץ רפרטוארי לתיאטרון הקאמרי.

זך תרגם מחזות רבים, בעיקר מגרמנית ומאנגלית. אלה הוצגו בתיאטרונים השונים בארץ וזכו להצלחה רבה. ביניהם: 'מעגל הגיר הקווקזי' (ברטולד ברכט), 'רוֹמוּלוּס הגדול' (פרידריך דירנמאט), 'אנדורה' (מקס פריש), 'האב' (יוהאן אוגוסט סטרינדברג), 'אמפיטריון' (היינריך פון קלייסט) 'מות דנטון' (גיאורג ביכנר), 'אדון בידרמן' (מקס פריש), 'נישואיו של אדון מיסיסיפי' (פרידריך דירנמאט), 'קפטן קרגיוז' (לואי גולי), 'מלחמה ושלום' (עיבוד בימתי לרומן של טולסטוי), 'הדרקון' (יבגני שוורץ), 'הנסיכה והרועה' (פרידריך שילר), 'האחים קרמזוב' (עיבוד בימתי לרומן של דוסטויבסקי), 'הינקמן' (ארנסט טולר) ו'קדיש לנעמי' (אלן גינזברג).

זך עצמו חטא בכתיבה לתיאטרון, ובעזבונו נמצאו כתבי יד של מערכונים פיוטיים ומחזות קצרים בשם 'אקלים גרוע מאוד' ו'לשמוע את הצמיחה', שהוצג במסגרת פסטיבל למחזות קצרים. המחזה הארוך היחיד שכתב זך, ואף הועלה על בימת תיאטרון הקאמרי ב־1985, היה 'בית ספר לריקודים', שראה אור גם כספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

המאפיין את תרגומיו של זך הוא השימוש בשפה העברית המודרנית והטבעית, שהיתה נגישה לקהל הישראלי אך גם שמרה על רוח המקור. למרות זאת ניכר בתרגומיו הניסיון לשמור על סגנונו הייחודי של כל מחזאי. באמצעות תרגומיו הוא תרם להנגשת יצירות מפתח מהדרמה העולמית לקהל דובר העברית, וחשף אותו למגוון רחב של סגנונות ונושאים תיאטרוניים.

תוכניות ההצגות המוצגות במדור זה הן באדיבותם הרבה של ארכיון תיאטרון הבימה, ארכיון תיאטרון הקאמרי וארכיון התיאטרון על שם יהודה גבאי בספריית בית אריאלה.