צפונית מזרחית

שירים. הקיבוץ המאוחד, 1979

׳צפונית מזרחית׳ הוא ספר המסמן שלב נוסף בהתפתחות שירתו של נתן זך לאחר שחזר לישראל משהות רבת שנים באנגליה. ניכרת בו המשכיות של המאפיינים המזוהים עם זך, אך גם התבוננות רפלקסיבית יותר על מקומו כמשורר ועל המציאות הישראלית.

זך ממשיך לדבוק בשפה פשוטה ונגישה, אך בשירים אלה היא מקבלת לעיתים גוון מהורהר יותר ואולי אף מרוחק מעט. האינטימיות נשמרת, אך היא מלוּוה בתחושה של התבוננות מבחוץ. לעיתים האירוניה נעשית חריפה יותר, והיא מכוונת לא רק כלפי מוסכמות חברתיות ופוליטיות אלא גם כלפי תפקיד השיר והמשורר עצמו.

לאחר שובו לישראל, נושא המקום והזהות הישראלית מקבל משקל רב יותר בחלק מהשירים. זך מתבונן בנוף המקומי, בשפה ובמאפיינים התרבותיים מתוך פרספקטיבה של מי ששהה זמן רב מחוץ למדינה.

בספר זה בולטים במיוחד שירים העוסקים במעשה הכתיבה עצמו, בחיפוש אחר השפה הנכונה, ובמורכבות של תרגום החוויה למילים.

זך ממשיך להתנסות בצורות שיריות חופשיות, אך ניתן למצוא בספר גם שירים בעלי מבנה קוהרנטי ומסורתי יותר. יש הרואים בספר זה חידוש מסוים ביצירתו, עם כניסה מסוימת לז'אנר האידיליה תוך חיבור בין שלווה מדומה לניכור מודרני.

נושא הזמן והחלוף נותר מרכזי אצל זך, אך בשירים שבקובץ זה הוא מלוּוה לעיתים בתחושת דחיפות או בהרהור על משמעות ההיסטוריה והזיכרון האישי והקולקטיבי. זך ממשיך ליצור דימויים מקוריים ובלתי צפויים, אך בספר זה הם מקבלים גוון נוקשה יותר או אפילו אלגורי.

בדומה לחלקים אחרים ביצירתו, גם ב׳צפונית מזרחית׳ (במובן של כיוון גיאוגרפי) ניכרת מעורבותו של זך בסוגיות חברתיות ופוליטיות, לעיתים מתוך עמדה ביקורתית.

׳צפונית מזרחית׳ מציג שירה אינטלקטואלית ומורכבת יותר, שאינה חוששת לבחון את המציאות ולעסוק בשאלות מהותיות על אמנות ועל קיום. הגם שהספר אולי פחות אינטימי ונגיש בהשוואה לספריו המוקדמים של זך, הוא מעיד על עומק מחשבתו ועל כנותו האמנותית.