מות אמי

ספר פרוזה. איורים: עופר שפירא. הקיבוץ המאוחד, 1977

׳מות אמי׳ הוא ספר פרוזה אוטוביוגרפי מרתק ונוגע ללב שכתב נתן זך. בניגוד לרוב יצירתו המוכרת כשירה, ספר זה מציג את זך ככותב פרוזה אינטימי וחשוף, המתמודד עם מות אמו, קלמנטינה (טינה) זייטלבך, ובוחן את מערכת היחסים המורכבת שהיתה ביניהם.

הספר הוא מסע אישי ומרתק אל תוך זכרונותיו של זך על אמו, שבו הוא לא מהסס לחשוף רגעים של אהבה, קִרבה, אך גם של מתח, אי־הבנה וריחוק ביניהם. הכתיבה כנה וחסרת פניות.

מות האם הוא נקודת המוצא של הספר, אך הוא מתפתח להרהור רחב יותר על טבע האובדן, על תהליך האבל ועל הכמיהה המתמשכת לדמות האם.

הספר שוזר בתוכו אנקדוטות וזכרונות מתקופות שונות בחייו של זך ובחיי משפחתו, החל מילדותו בחיפה ובתל אביב, דרך ימי הצבא והלימודים, ועד לבגרותו כמשורר ואיש אקדמיה.

לצד דיוקנה של האֵם זך משרטט דמויות משמעותיות נוספות בחייו, כמו אביו, סבתו ואחרים מבני משפחתו, ומאיר את ההשפעות המשפחתיות על עיצוב אישיותו.

למרות הנושא הכבד, משולבים בספר גם רגעים של הומור דק ושנינות אופיינית לזך, המאפשרים לקורא 'לנשום' ומספקים נקודת מבט מפוכחת על הסיטואציה.

זך כותב בפרוזה קולחת, אסוציאטיבית ולעיתים אף פיוטית. הוא משלב תיאורים חדים של רגעים ורגשות עם הרהורים פילוסופיים על החיים ועל המוות.

כמשורר, זך מודע היטב לכוחה ולמגבלותיה של השפה בשימור הזיכרון ובהבנת העבר. הספר משקף את המאבק לתפוס את דמות האם באמצעות מילים.

׳מות אמי׳ נחשב לאחד הספרים האישיים והמרגשים ביותר שכתב זך. הוא חורג מתדמית האינטלקטואל המרוחק שיוחסה לו לעיתים, ומציג פן אנושי ופגיע. הספר נוגע בנושא אוניברסלי של יחסי ילד-הורה ואובדן, ומעורר הזדהות עמוקה בקרב הקוראים. הוא עדות לכך שגם משורר בעל קול ייחודי יכול ליצור פרוזה עוצמתית ומרתקת.