לקראת
כתב-עת
חבורת "לקראת״ היתה קבוצה ספרותית משפיעה שפעלה בישראל בשנות החמישים של המאה העשרים. היא סימנה מפנה חשוב בשירה העברית החדשה, ומרדה בשירה של דור תש"ח, שנתפסה בעיניה כפאתוסית, לאומית ובעלת רטוריקה מוגזמת. מבחינה פוליטית, רוב חברי הקבוצה נטו שמאלה והתנגדו נחרצות לאגודת הסופרים ולכתבי העת, שלדעתם רובם ככולם נשלטו אז בידי הממסד.
חברי החבורה היו ברובם סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, ובראשית דרכה היו אלה המשוררים נתן זך, שנחשב למנהיג הרוחני והאינטלקטואלי של הקבוצה, משה דור שהיה משורר ועורך, אריה סיון שהיה משורר ומתרגם, בנימין הרשב (הְרוּשוֹבסקי) שהיה חוקר ספרות ומשורר, משה בן־שאול שהיה משורר ועיתונאי, גרשון שקד שהיה חוקר ספרות, גבריאל מוקד שהיה מבקר ספרות ועורך כתב העת 'עכשיו' – שהיה גם במה מרכזית לרבים מחברי "לקראת" – ויהודה עמיחי, שלא נמנה עם חברי הגרעין המייסד אך זוהה עם רוח הקבוצה והושפע ממנה. בהמשך הצטרפו גם דוד אבידן, יצחק לבני ודליה רביקוביץ.
במימון המשתתפים הוציאה החבורה חמש חוברות "לקראת" בלבד. שתי הראשונות הופיעו בסטנסיל וב־40 עותקים, והאחרות יצאו בדפוס כשאחת מהן, 'בשלושה', היא בעצם ספרון שירים משותף למשה דור, אריה סיון ונתן זך. החוברות חולקו על ידיהם בין יושבי בתי קפה בירושלים ובתל אביב.
מאפייני שירתם של חברי "לקראת" היו שימוש בשפה יומיומית ואינטימית הקרובה לדיבור, בניגוד לשפה הגבוהה והמלומדת של חלק מהשירה שקדמה להם; שימוש באירוניה דקה וספקנות כלפי מוסכמות, אידיאולוגיות ורגשות מוגזמים; התמקדות בנושאים אישיים ויומיומיים מעבר לעיסוק בנושאים לאומיים והיסטוריים גדולים; צורות שיריות גמישות הכוללות ויתור על משקלים וחריזה קבועים לטובת צורות חופשיות יותר; וקליטת השפעות משירה מודרנית זרה.
פרסומי ״לקראת״ התקבלו בהסתייגות מצד קוראי שירה, ועד כדי עוינות מצד מבקרי הספרות של העיתונים השונים.
החבורה לא פעלה כקבוצה מגובשת לאורך זמן רב, אך השפעתה על התפתחות השירה העברית היתה משמעותית ביותר. עם מעברו של זך לתל אביב התפרקה החבורה, שפעלה רק בירושלים, אך הנוסח וסגנון השירה החופשית שהתווה זך חלחלו והשפיעו על השירה ועל הפרוזה הישראלית הנכתבת עד היום.
באתר מתפרסמים לראשונה מאמרים, תצלומי הגליונות ומאמרי ביקורת שנכתבו על תופעת ״לקראת״ בשנות פעילותה. החומרים המובאים כאן נלקחו מעזבונו של נתן זך.