יבשת אבודה

עָלִינוּ מִן הַיָּם כְּמוֹ מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל

יַבֶּשֶׁת אֲבוּדָה זְרוּעָה עַצְמוֹת אָדָם וּשְׂרִידִים

אַרְכֵיאוֹלוֹגִיִּים: בֵּית-מְגוּרִים זְמַנִּי, חָמֵשׁ שִׁכְבוֹת

קְבָרִים וּפֹה וָשָׁם מִקְדָּשׁ וְלִשְׁכַּת עֲבוֹדָה. קָרָאנוּ אֶת

הַכְּתוֹבוֹת בִּכְתַב הַיְתֵדוֹת: הֵן דִּבְּרוּ עָלֵינוּ

וְלָכֵן לֹא הֵבַנּוּ.

מִפַּעַם לְפַעַם הָיְתָה חוֹלֶפֶת מְכוֹנִית, שִׁלְדָּה שְׂרוּפָה

עַל פְּנֵי גִּדְמֵי עֵצִים. מִן הַמֶּרְחָק צָפַר צוֹפַר

הָעֲרָפֶל. הַשִּׂיחִים כְּמוֹ הִשְׁתּוֹחֲחוּ תַּחַת מַשָּׂא

הַמַּיִם. כָּאן הָיָה הַקְּרָב הָאַחֲרוֹן, קָדְמוּ לוֹ גִּשּׁוּשִׁים

עִוְרִים וּמַגְּעֵי בֵּינַיִם וּמַדָּעִים מְדֻיָּקִים. מוֹרֵה-הַדֶּרֶךְ

יָדַע רַק בְּעֵרֶךְ, הָיָה מְצֻנָּן, קוֹלוֹ כְּקוֹל הַצְּרָצַר.

חָנִינוּ בְּפֻנְדַּק דְּרָכִים. הָאֹכֶל הָיָה לֹא רַע

אַךְ סַבְלָנוּת לֹא הָיְתָה. בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה אַנְדַּרְטָה

בְּאֶבֶן שֶׁקַּוֶּיהָ נִשְׁחֲקוּ בְּמַיִם: מִישֶׁהוּ רוֹכֵב וּמִישֶׁהוּ רָכוּב.

הַמֶּלְצַר הָיָה זָר בַּמָּקוֹם, מְלֻכְסַן עֵינַיִם, כַּנִּרְאֶה מִן הַמִּזְרָח הָרָחוֹק.

הָיָה טוֹב לָשֶׁבֶת קָרוֹב לָאָח, לִצְפּוֹת בַּטֶּלֶוִיזְיָה עִם שְׁלַט-רָחוֹק

בַּיָּד, לְהִתְרַוֵּחַ מְעַט כְּמִנְהַג תַּיָּרִים וּלְהַקְשִׁיב

לְקוֹל עוֹלֶה מִן הַתֵּבָה הַמְּאִירָה, לֹא מְדַבֵּר לֹא מַכְאִיב.

יַבֶּשֶׁת אֲבוּדָה. הַהַבְטָחָה אֲשֶׁר קֻיְּמָה וְלֹא קֻיְּמָה, מָקוֹם

שֶׁעָלָה מִן הַיָּם, מָקוֹם שֶׁיָּשׁוּב לְשָׁם, מָקוֹם דַּל-אוֹר, מָקוֹם

שֶׁאֵלָיו רוֹצִים לַחֲזֹר. אַתֶּם יוֹדְעִים כֵּיצַד חוֹרְזוֹת

מִלִּים כָּאֵלֶּה. הַלַּהֲקָה הָיְתָה טוֹבָה, אוּלַי

כּוּשִׁית. אֵיזֶה כֹּבֶד שֶׁל שֹבַע מִן הָאֲרוּחָה כָּךְ שֶׁאֲפִלּוּ

הַמֶּלְצָרִית חֲשׂוּפַת-הַשָּׁד בַּסִּגְנוֹן הֶחָדָשׁ לֹא זָכְתָה

לְיוֹתֵר מִמַּבָּט חוֹלֵף.

צָרִיךְ תָּמִיד לִנְסֹעַ, לֹא לְהִשְׁתַּקֵּעַ, כְּפִי שֶׁחָשַׁבְנוּ בִּנְעוּרֵינוּ.

רַק הַנְּסִיעָה מַבְטִיחָה פֶּרְסְפֶּקְטִיבָה, הֲנָחוֹת לַמַּקְדִּים לְשַׁלֵּם. רַק

לָצֵאת – צוֹעֵק הָאָסִיר בְּהַקִּישׁוֹ נוֹאָשׁוֹת בְּדֶלֶת הַכֶּלֶא. לָצֵאת –

הוּא גַּם חֹק הַטֶּבַע: הָאֶפְרוֹחַ יֵצֵא מִן הַבֵּיצָה, וָלֹא –

יָמוּת. לָצֵאת הִיא זְכוּת. לִהְיוֹת לֹא רַק כָּאן אוֹ שָׁם

כִּי אִם בִּשְׁבִיל כֻּלָּם כָּל עוֹד קַיָּם סִכּוּי סָבִיר:

לָשִׁיר אֲבָל בְּלִי מִלִּים, בְּאֵלֶם הָעוֹלָם, כְּמוֹ קוֹל הַיָּם

בְּיוֹם חָרְפִּי כְּמוֹ הַלַּיְלָה עַל יַד הַחוֹף,

לָשֶׁבֶת בֵּין זָרִים וְלִשְׁתֹּק טוֹב.

כְּשֶׁסְּבִיבְךָ הַכֹּל שׁוֹקֵעַ לַמָּקוֹם שֶׁמִּתּוֹכוֹ עָלָה:

תְּחִלָּה הַצִּמְחִיָּה. אַחַר גַּם אֲנָשִׁים: גְּבָרִים,

נָשִׁים וָטַף, וּבִידֵיהֶם סְפָרִים וּשְׁעוֹנִים, כְּמוֹ פְּלִיטִים, וְכַרְטִיסִים

וּמִמָּקוֹם לֹא-נִרְאֶה קוֹרְאִים וּמִמָּקוֹם לֹא-נִרְאֶה אַחֵר

עוֹנִים וּפַקָּחִים מִתְרוֹצְצִים, וְחַיָּלִים וּמְנוֹת-קְרָב בִּידֵיהֶם

נוֹשְׂאִים זְקֵנִים, וּפֹה וָשָׁם נוֹפֶלֶת מִזְוָדָה: מִזְוָדָה

פְּצוּעָה פְּגוּעָה שֶׁלֹּא תִּסַּע עוֹד, וְהַסְּפִינוֹת כְּבָר פֹּה, תָּמִיד

הֵן פֹּה הַסְּפִינוֹת, בָּאוֹת אוֹ מַפְלִיגוֹת, מִימוֹת עוֹלָם וּכְבַחֲלוֹם

עוֹלָם שֶׁלֹּא הָיָה, מָלֵא שִׁבְרֵי זְכוּכִית וּנְבִיאֵי אַחֲרִית

וּצְעָקוֹת בִּיהוּדִית וּבְגֶרְמָנִית וּבְעַרְבִית וּמַיִם מְכַסִּים

הַכֹּל בַּלָּאט, וְחוֹל עוֹד רַךְ כְּשֶׁהָיָה לִפְנֵי שָׁנִים, וּמִתְרַגְּלִים

וְטוֹב לִשְׁכַּב כָּךְ עַל הַחוֹף וְלֹא לְהִתְעוֹרֵר.

מהספר

׳אנטי מחיקון׳