ואז היא מחזיקה בידי

וְאָז הִיא מַחֲזִיקָה בְּיָדִי וְשׁוֹאֶלֶת לִשְׁלוֹמִי,

שֶׁאִם לֹא הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת לֹא הָיְתָה זוֹ אִמִּי,

וַאֲנִי פּוֹטֵר אוֹתָהּ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, כָּרָגִיל

וְהִיא מְבִינָה שֶׁכָּךְ הֵם הַדְּבָרִים וַאֲחֵרִים אֵין

וּכְדֵי לְכַסּוֹת עַל הַשְּׁתִיקָה הִיא מַתְחִילָה לְהִתְעַנְיֵן

בְּכָל הַדְּבָרִים הַבְּטֵלִים: כָּךְ אִי-אֶפְשָׁר

אוֹ כָּךְ צָרִיךְ אוֹ לֹא צָרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת

וְכָאן הָיְתָה עֵת לְדַבֵּר וְכָאן לְהַחֲשׁוֹת

וְיָדֵינוּ, בְּלִי מֵשִׂים, נוֹתְרוּ חֲבוּקוֹת,

כְּמוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, וְאוּלַי בַּפַּעַם הַזֹּאת.

וּכְמוֹ רַעַד עָבַר בַּחֲלוֹם, וְאוּלַי בֶּעָפָר,

וּלְפֶתַע חִרְחוּר, בֶּהָלָה נוֹרָאָה, וְלִבָּהּ נִשְׁבָּר.

מהספר

׳אנטי מחיקון׳