הִנה

כתב-עת

'הִנה' (תג, 1998-1995) היה סדרה חשובה וייחודית של קונטרסים לשירה שערך נתן זך. הוא הופיע ב־25 חוברות שירה צנומות, שכל אחת מהן הוקדשה למשורר/ת יחיד/ה. 'הנה' היה פתוח לכל האסכולות, הזרמים והכיתות. הופיעו בו משוררים נודעים כדליה רביקוביץ ואוֹרי ברנשטיין, ו"ה אודן ופבלו נֶרוּדה, לצד משוררים כמו אודט חפציבה ודוד טובי, שזכו לחשיפה ראשונה בפני הקהל של קוראי השירה.

'הנה' התמקד בעיקר בשירה ישראלית בת הזמן, תוך דגש על קולות חדשים ועל כיוונים שונים ומגוונים בשירה; הוא שאף להציג תמונה רחבה של העשייה הפואטית העכשווית. זך, העורך והרוח החיה מאחורי 'הנה', נודע בטעמו הספרותי המושחז ובהקפדה על איכות הטקסטים. הבחירה בשירים היתה סלקטיבית ומתוך ראייה מגובשת של מהות השירה הטובה.

בניגוד אולי ל'יוֹכָנִי', שהיה מזוהה יותר עם קו סגנוני מסוים, 'הנה' ביקש לייצג מגוון רחב יותר של סגנונות ושל קולות בשירה, כל עוד שמרו על רמה אמנותית גבוהה. ניתן היה למצוא בו שירה לירית, אינטלקטואלית או נסיונית.

'הנה' הפיק גם חוברות של תרגומי שירה משפות שונות, ובכך חשף את הקוראים לשירה עולמית עכשווית וקלאסית. זך עצמו תרם תרגומים רבים ל'הנה'.

הקונטרסים של 'הנה' היו לרוב דקים ובעלי עיצוב מינימליסטי, מה שתרם לתחושה של צניעות, מיקוד ותמצות. בניגוד לכתבי עת ספרותיים רבים, הוא התמקד בפרסום שירה ולא כָּלַל מאמרים ביקורתיים או דיונים תיאורטיים.

אין ספק שטעמו הספרותי של זך, וכן קשריו בעולם הספרות והמוניטין שלו כמשורר וכמבקר, תרמו רבות ליוקרתו ולאיכותו של 'הנה'. ולמרות שלא היה כתב עת במובן הקלאסי של מגזין תקופתי, אלא יותר סדרה של חוברות ממוקדות, הוא השאיר חותם משמעותי על שירת שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים בישראל.