אִגרא

כתב-עת

אלמנך 'אִגרא' בעריכת נתן זך ודן מירון היה שנתון לשירה, לסיפורת ולאמנויות פלסטיות, שבא למלא חלל ריק בשיח הספרותי באמצע שנות השמונים. ׳אגרא׳ הופיע אחת לשנה (1990-1984), כדי לאפשר למחברים פרסום של דברים ארוכים יותר ולהקציב להם זמן ממושך לכתיבה. כך יכלו העורכים להציג מבחר עשיר ומסונן יותר. הפרטים הטכניים הללו הצטרפו יחד לאופי של שנתון כפי שהיה נהוג בעבר. השתתפו בו מחברים בעלי דעות קוטביות כמו דב סדן וישעיהו לייבוביץ, יעקב אורלנד ויותם ראובני, והופיעו בו סיפורים, שירים ומסות מאת מנחם ברינקר, יורם ברונובסקי, ציפורה כגן, יעקב שבתאי, אנטון שמאס, נורית גרץ, גבי דניאל (שם העט של בנימין הרשב הְרוּשוֹבסקי), מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ ורבים אחרים.

לעבודה המשותפת של זך ומירון היתה מעלה אחת: כל יצירה שפורסמה עמדה במבחן הטעם של שניהם, אף שהם לא הסכימו על דברים רבים אחרים בספרות.

בכל אלמנך הופיעו שניים-שלושה שמות לא מוכּרים, למשל יואל הופמן עם פרסום ראשון של הסיפור ״קֶצכֶן״, ומשורר אלמוני בשם מארי.

האמנים שנבחרו לעטר את כריכות הבד המהודרות של האלמנך היו מנשה קדישמן, רפי לביא ולאה ניקל. מבחר מציוריהם של יגאל תומרקין, מיכאל דרוקס ואמנים נוספים הופיע בין עמודי המאמרים באלמנך כשותפים שווי ערך.

לצד כל אלה הופיעו מסות מעניינות מאת העורכים עצמם. מירון חיבר מסה ארוכה וביקורתית על שירי נעמי שמר, בשם ״זמירות מארץ להד״ם״, שהופיעה בכרך מס' 1. זך פרסם את מסותיו הידועות ״מסע בכחול״ ו״המסע הגדול״ בכרכים 2 ו־3.

'אִגרא' הופיע בסופו של דבר בשלושה כרכים בלבד. את השניים הראשונים, שראו אור בהוצאת ׳כתר׳, ערכו יחד זך ומירון אך השותפות לא צלחה עוד ואת הכרך השלישי והאחרון, שיצא בהוצאת ׳כרמל׳, ערך זך לבדו.